ב-1884, הכירורג הפילדלפי ויליאם פנקוסט ביצע את ההזרעה המלאכותית הראשונה עם זרע תורם המתועדת בספרות הרפואית. המטופלת — אשתו של סוחר עקר — הייתה בהרדמה. לא אמרו לה שהילד אינו מבעלה. גם לבעל לא אמרו. עשרים וחמש שנה לאחר מכן, אחד הסטודנטים שנכח בהליך פרסם את המקרה בכתב עת רפואי. הסקנדל היה ניכר. הילד כבר גדל.
סיפור זה אינו סקרנות רפואית ויקטוריאנית. זוהי נקודת המוצא להבנת כמה רחוק עבר תחום זה ב-140 שנה. ממניפולציות סמויות ללא ידיעת המטופלת — דרך בנקי זרע אנונימיים — עד פלטפורמות שבהן אנשים מחפשים בגלוי תורם או שותף להורות ומגדירים את התנאים בעצמם.
לאחר סקנדל פרסום 1909, הנושא שתק בספרות הרפואית עשרות שנים. הפרקטיקה נמשכה — אך בסודיות מוחלטת. רופאים שביצעו אותה השתמשו לעתים קרובות בזרע שלהם עצמם או בזרע של סטודנטים לרפואה. ללא סינון, ללא תיעוד, ללא זכות המטופלת לדעת דבר על התורם.
נקודת המפנה הטכנולוגית הגיעה ב-1953, כאשר הרופא האמריקאי ג'רום שרמן השתמש בהצלחה לראשונה בזרע קפוא ומופשר להפריה. ההקפאה ניתקה את הקשר המחייב עם תורם נוכח. הזרע יכול היה כעת להישמר, להינשא ולהיבדק מחדש לפני שימוש. בנקי הזרע הראשונים צצו בארה"ב בתחילת שנות ה-70. בישראל, חוק הסכמים לנשיאת עוברים (1996) וחקיקת ה-IVF היו מהראשונות בעולם שהסדירו תחומים אלה.
בין 2004 ל-2018, מהפכה שקטה עברה בחקיקה האירופית. שוודיה הובילה כבר ב-1985, כמדינה הראשונה בעולם שביטלה אנונימיות תורמים. הולנד עקבה ב-2004, בריטניה ב-2005, גרמניה ב-2018. בישראל, ועדות ציבוריות ממליצות על מהלך דומה. בדיקות DNA הפכו את האנונימיות לבלתי אפשרית בפועל: תורם אמריקאי שתרם בשנות ה-80 גילה ב-2019 דרך מאגרי DNA יותר מארבעים ילדים ביולוגיים.
עם הופעת האינטרנט בסוף שנות ה-90, הסוד שהממסד הרפואי שמר בקפידה החל להיסדק. הפורומים הראשונים איחדו אנשים שחיפשו תורם מחוץ למערכת הקלינית. כאן התפתח מושג 'התורם החינמי' — מישהו המוכן לתרום ללא תמורה כספית. שוק לא-פורמלי זה קיים בחלל משפטי. מספר מקרים של העברת מחלות גנטיות תורשתיות דרך תרומה לא-פורמלית תועדו בכתבי עת רפואיים אירופיים — בדיוק משום שאף אחד לא בדק את הקריוטיפ של ה'אלטרואיסט' מהפורום.
בשנות ה-2010, פלטפורמות מתמחות החלו להחליף את הפורומים הלא-פורמליים. ההבדל המהותי בין פלטפורמת תיאום טובה לפורום הוא שקיפות הכוונות. המשתמש יוצר פרופיל עם מטרות מוצהרות בבירור. Mapasgen היא פלטפורמה אירופית כזו, שבה אנשים עם כוונות הורות שונות יכולים למצוא זה את זה בסביבה שבה כולם מבינים את ההקשר.
העיקר
ההיסטוריה של תרומת הזרע היא ההיסטוריה של החזרה הדרגתית לאנשים של השליטה על הבחירה הרבייתית שלהם. ממניפולציות סמויות ללא הסכמה — לבנקים אנונימיים עם מיטוב רפואי קשיח — לפלטפורמות דיגיטליות שבהן אנשים קובעים את התנאים שלהם. בניגוד ל-1884 — כאשר מטופלת שכבה בהרדמה ללא זכות לדעת כלום על מה שנעשה לה — כיום הבחירה קיימת. והיא שייכת לאלה שעושים אותה.