אנדומטריוזיס הוא אחת המחלות הגינקולוגיות הנפוצות ביותר ובה בעת הפחות מוכרות לציבור הרחב. לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-10% מהנשים בגיל הפוריות חולות בה — כ-190 מיליון אנשים ברחבי העולם. ובכל זאת הזמן הממוצע מהופעת התסמינים הראשונים עד לאבחנה המאושרת הוא שבע עד עשר שנים. זה לא מקרי: תסמיני האנדומטריוזיס קל לבלבל עם 'מחזור כואב', והאבחנה דורשת אישור כירורגי. מה קורה בדיוק באנדומטריוזיס? תאים הדומים לתאי רירית הרחם (האנדומטריום) נמצאים מחוץ לרחם — בשחלות, בחצוצרות, בצפק, במעי, בשלפוחית השתן. כמו האנדומטריום הרגיל, גם נגעים אלה מגיבים לשינויים ההורמונליים של המחזור: הם גדלים ומדממים בזמן הווסת — אך לדם אין לאן לצאת. הדבר גורם לדלקת, להיווצרות צלקות ולהידבקויות.
מחזור כואב (דיסמנוריאה) — התסמין השכיח ביותר. ההבחנה המכרעת: לא מדובר באי-נוחות רגילה, אלא בכאב חמור דיו להפריע לתפקוד יומיומי ושאינו מגיב למשككי כאבים סטנדרטיים. נשים רבות מקבלות כאב כזה כדבר טבעי שנים על גבי שנים — 'כך הגוף שלי'. זה לא נורמלי. כאב אגני כרוני — כאב שאינו קשור למחזור, קיים באופן רציף או מחזורי. עשוי להקרין לגב התחתון או לרגליים. יחסי מין כואבים (דיספרוניאה) — במיוחד עם חדירה עמוקה. משקף פגיעה בחלל הדגלס או ברצועות האוטרוסקרליות. אחד התסמינים שמוזכרים הכי פחות לרופא — מתוך בושה או תחושה ש'זה נורמלי'. בעיות מעי ושלפוחית בזמן הווסת. יציאה כואבת, שלשול, עצירות, תדירות או כאב במתן שתן — כל אלה עשויים להיות תסמינים של אנדומטריוזיס כאשר האיברים המתאימים מעורבים. אי-פוריות. כ-30--50% מהנשים עם אנדומטריוזיס מתקשות להרות. לא פעם זו הסיבה הראשונה לפנות לרופא — והאבחנה מתגלה במהלך בירור אי-פוריות. חשוב: חומרת התסמינים אינה מתאמת עם שלב המחלה. אישה עם אנדומטריוזיס בשלב IV (החמור ביותר) עשויה להיות עם תסמינים מתונים, בעוד אישה בשלב I סובלת מכאבים מתישים. זו אחת הסיבות לכך שכה קשה לאבחן על פי התמונה הקלינית בלבד.
בעיה יסודית: אנדומטריוזיס אי-אפשר לאבחן על סמך תסמינים בלבד או על ידי אולטרסאונד. אולטרסאונד יכול לאתר אנדומטריומות שחלה (ציסטות מלאות דם ישן) אך אינו רואה נגעים שטחיים בצפק. הסטנדרט הזהב לאבחון הוא לפרוסקופיה עם אישור היסטולוגי. מדובר בהתערבות כירורגית מינימלית-פולשנית שבה הכירורג בוחן ישירות את איברי האגן ולוקח דגימות רקמה לניתוח. רק כך ניתן לאבחן ולשלב את האבחנה בצורה אמינה. המשמעות: כל אבחנה של 'אנדומטריוזיס' דורשת התערבות כירורגית. בדיוק לכן האבחנה מגיעה כה מאוחר לעיתים קרובות: גינקולוגים רבים מעדיפים לרשום טיפול הורמונלי אמפירי תחילה ולהשאיר ניתוח למקרה כישלון הטיפול או חשד לסיבוכים. ביומרקר CA-125 נזכר לפעמים בהקשר של אנדומטריוזיס — אך ערכו האבחנתי מוגבל. הוא עשוי להיות גבוה באנדומטריוזיס אך גם במצבים אחרים; רמה תקינה אינה שוללת את המחלה.
כיצד בדיוק פוגע אנדומטריוזיס בפוריות? יש כמה מנגנונים. השפעה מכנית: הידבקויות ורקמת צלקת עלולות לעוות את האנטומיה של החצוצרות והשחלות — לחסום פיזית את נתיב הביצית. אנדומטריומות שחלה פוגעות ברזרבה השחלתית. סביבה דלקתית: נוזל הצפק מכיל ריכוזים גבוהים של ציטוקינים דלקתיים, פרוסטגלנדינים ומקרופאגים פעילים — סביבה רעילה לזרמים ולעוברים. פגיעה בהשרשה: אנדומטריוזיס משפיע לכאורה על קיבוליות רירית הרחם להשרשה.
טיפול הורמונלי (גלולות, פרוגסטינים, אגוניסטי GnRH) מדכא את פעילות הנגעים ומקל על התסמינים — אך אינו מסלק את המחלה ואינו משפר את הפוריות ישירות. בזמן טיפול הורמונלי לא ניתן להרות. טיפול כירורגי (לפרוסקופיה) מסיר או מהרס את נגעי האנדומטריוזיס. הדבר עשוי לשפר תסמינים ו — בחלק מהמקרים — להגדיל את ההסתברות להתעברות ספונטנית. אולם בנוכחות אנדומטריוזיס בינוני עד חמור ורזרבה שחלתית נמוכה, התועלת של ניתוח לפני IVF אינה ברורה. IVF הוא טיפול יעיל לאי-פוריות הקשורה לאנדומטריוזיס. הוא עוקף מספר מנגנונים הפוגעים בפוריות ומבטיח הפריה והתפתחות עוברית מוקדמת בתנאי מעבדה מבוקרים. באנדומטריוזיס חמור, IVF הוא לעיתים קרובות טיפול קו ראשון.
אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית הדורשת ניהול לטווח ארוך, לא ריפוי חד-פעמי. היא לא 'מרפאת' בניתוח אחד: הישנות אפשרית. היא לא תמיד מונעת הריון — נשים רבות עם אנדומטריוזיס מרות באופן ספונטני. אך היא מגבירה משמעותית את הסיכון לקשיים בהתעברות — ולכן אבחנה מוקדמת קריטית. אם יש לך מחזור כואב, כאב אגני כרוני או קשיים בהתעברות — אלה סיבות מספיקות לפנות למומחה.
.אלפי אנשים כבר בונים משפחות בתנאים שלהם
עיין בפרופילים