יותר ויותר אנשים בוחרים להפוך להורים יחד — אך לא כזוג. מה הורות משותפת באמת אומרת, מי בוחר בה וכיצד נראה הדרך הזו.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו פמיניסטיות אמריקאיות להשתמש במונח 'co-parenting' לתאר משהו ספציפי: חלוקה שווה של אחריות ההורות בין גבר לאישה בתוך הנישואין. הרעיון נחשב מהפכני בתקופה שבה גידול ילדים נחשב לתחום נשי כמעט בלעדי. חצי מאה לאחר מכן, המשמעות השתנתה. הורות משותפת מתארת כיום הסכם בין שניים או יותר לגדל ילד יחד, ללא קשר רומנטי או זוגי ביניהם. לא משפחה במובן המקובל. משהו אחר — ועבור רבים, משהו ישר יותר.
הפרקטיקה עצמה הרבה יותר ישנה מהמונח. בקהילות היהודיות המסורתיות, יתומים מגיל צעיר גודלו לעתים קרובות על ידי דודים, סבים או בני קהילה. במשפחות האצולה האירופית, האם ילדה, המיניקה הניקה, המחנכת חינכה, והאב הופיע בחגים — ואף אחד לא ראה בכך בעיה. במובן זה, הורות משותפת כפרקטיקה תמיד קיימה. מה שחדש הוא אופייה המודע והחוזי מההתחלה, עוד לפני ההתעברות.
דמוגרפים מזהים מספר תהליכים מקבילים המסבירים את העניין הגובר בהורות משותפת באירופה. גיל הנישואין הממוצע ממשיך לעלות. מספר האנשים שמגיעים לאמצע שנות ה-30 עם רצון מוצק להיות הורים אך ללא בן זוג מתאים גדל בהתאם. במקביל, חוקים מתפתחים ברחבי אירופה פתחו אפשרויות לקהילת הלהט"ב שדורות קודמים פשוט לא היו להם.
הפרופיל של מי שבוחר הורות משותפת אינו מצטמצם לתמונה אחת. אישה רווקה בסוף שנות ה-30 שאינה רוצה להמתין לקשר 'הנכון'. שני גברים גאים הזקוקים לשותפה ביולוגית נשית. שתי חברות קרובות שמחליטות לגדל ילד יחד. גבר גרוש שרוצה ילד שני — אך לא נישואין שניים. מה שמשותף להם: רצון הורות שאינו תלוי בכך שהחיים יסתדרו בצורה מסוימת.
אחת מעצות הקבע של עורכי דין ופסיכולוגים: ערכו הסכם כתוב לפני ההתעברות. לא מפני שהצדדים אינם סומכים זה על זה כעת — אלא מפני שאנשים משתנים. הם מתאהבים באחרים, עוברים למדינות אחרות, מפתחים השקפות שונות, חולים. ההסכם אינו ביטוי לחוסר אמון; הוא ביטוח מפני האפשרות שהשינויים בחיי האחד לא יפגעו בחיי הילד. הסכם הורות משותפת טוב מכסה: היכן הילד גר וכיצד נראה לוח הזמנים; כיצד מתחלקות ההוצאות; מי מקבל החלטות לגבי בריאות, חינוך, דת; מה קורה אם אחד ההורים רוצה לעבור לעיר או מדינה אחרת.
סוזן גולומבוק מאוניברסיטת קיימברידג' בילתה עשרות שנים בחקר ילדים ממבנים משפחתיים לא-מסורתיים. מסקנתה עקבית: הגורם הקובע לרווחת הילד אינו מבנה המשפחה, אלא איכות היחסים בין המבוגרים ורמת הקונפליקט ביניהם. ילדים מסתגלים לצורת המשפחה שהכירו מלידה. בעיות מתעוררות היכן שיש קונפליקט כרוני, חוסר יציבות או מחסור בתשומת לב — לא היכן שיש מבנה לא קונבנציונלי.
הורות משותפת אינה טרנד זמני, פשרה, או מוצא אחרון. זוהי אחת הדרכים להפוך להורה, שנבחרת במודע על ידי אנשים עם סיפורים ונסיבות שונות מאוד. היא דורשת יותר עבודה מוקדמת ממשפחה מסורתית: יותר שיחות, יותר ידע משפטי, יותר נכונות לנהל משא ומתן. אבל אלפי משפחות באירופה כבר עברו את הדרך הזו. עבור רבות מהן, היא התגלתה כבדיוק מה שהן היו צריכות.
הורות משותפת (co-parenting) — הסכם בין שניים או יותר לגדל ילד יחד ללא קשר רומנטי או זוגי ביניהם.
הסכם הורות משותפת — מסמך כתוב המתעד הסכמות לגבי מגורים, מימון, קבלת החלטות והיבטים אחרים של מעורבות כל הורה בחיי הילד.
אחריות הורית משותפת — מעמד משפטי שבו לשני ההורים זכויות וחובות שוות כלפי הילד, ללא קשר ליחסים ביניהם.
משמורת מתחלפת — מודל הורות משותפת שבו הילד חי לסירוגין עם כל הורה לפי לוח זמנים מוסכם.
.אלפי אנשים כבר בונים משפחות בתנאים שלהם
עיין בפרופילים