'לתורם אין שום זכויות' — משפט זה נוח, אך לא מדויק במצבים רבים. המעמד המשפטי של תורם זרע בישראל תלוי בשלושה גורמים: דרך התרומה, קיום הסכמים כתובים, ו — בסופו של דבר — החלטת בית המשפט שפועל תמיד לפי טובת הילד.
הדרך הברורה ביותר מבחינה משפטית היא תרומה אנונימית דרך בנק זרע מוסמך. בישראל, בנקי הזרע מוסדרים על ידי משרד הבריאות. תורם אנונימי שעבר את הנוהל הרשמי אינו האב החוקי של הילד ואינו חייב במזונות.
שאלת זכות הילד לדעת את זהות התורם בישראל אינה מוסדרת בחוק ברורות. בניגוד למדינות אירופיות רבות שבהן ילדים שנולדו מתרומה זכאים לדעת את זהות התורם מגיל 18, בישראל הנושא נמצא בפיתוח חקיקתי.
תורם מוכר — מישהו שהמקבלת מכירה אישית — נמצא במעמד משפטי שונה לחלוטין. אם ההפריה בוצעה בבית או מחוץ למסגרת רשמית, בית המשפט עשוי להכיר בו כאב חוקי — עם כל חובות המזונות הנגזרות מכך, ללא קשר להסכמות פרטיות.
לכן חשיבות ההסכם הכתוב עם תורם מוכר. אך יש להבין: בענייני ילדים, חוזים פרטיים אינם בעלי תוקף חוקי מוחלט. בית משפט לענייני משפחה יפעל לפי טובת הילד ועשוי לקבוע אבהות בניגוד להסכם.
מצבים עשויים להשתנות עם הזמן. גבר שהסכים בתחילה להיות 'רק תורם' עשוי שנים לאחר מכן לרצות להיות מעורב בחיי הילד. בתי המשפט בישראל מטפלים בתיקים אלה בצורה שונה, אך טובת הילד תמיד גוברת.
מחוץ למסגרת מרפאות מוסמכות אין בישראל מנגנון ברור המאפשר לתורם מוכר לוותר על האבהות באופן שמגן על שני הצדדים.
לגבי זכות התורם למידע על הילד: תורם אנונימי מבנק לרוב לעולם לא יידע כמה ילדים נולדו מדגימותיו. לגבי תורם מוכר, המצב תלוי בהסכם שהושג.
לגבי אחריות רפואית: תורם שעבר את בדיקות הסיווג הסטנדרטיות ומסר מידע מדויק לרוב אינו אחראי למחלות תורשתיות.
לסיכום: המעמד המשפטי של תורם זרע אינו נוסחה אוניברסלית — הוא תוצר של שילוב ספציפי: דרך תרומה, איכות ההסכמים, הקשר משפטי והחלטת שופט. ייעוץ עורך דין לפני כל הסכם עם תורם מוכר הוא ההגנה האמיתית היחידה.
.אלפי אנשים כבר בונים משפחות בתנאים שלהם
עיין בפרופילים