כאשר דנים בתרומת זרע, רוב השיחות מתנהלות מנקודת המבט של המקבלת. הפסיכולוגיה של התורם נשארת בצל — אף שהוא משתתף מלא בתהליך, עם מניעים, חרדות וחוויות ארוכות טווח משלו.
מחקרים בבריטניה, הולנד, אוסטרליה ודנמרק מציירים דיוקן עקבי למדי. תורמים דרך בנקי זרע הם בדרך כלל גברים צעירים המונעים על ידי שילוב של אלטרואיזם ותגמול כספי.
תורמים רבים מדווחים שחוויתם השתנתה עם הזמן — במיוחד לאחר שנולדו להם ילדים משלהם. 'התחלתי לחשוב על הילדים האלה אחרת' — ניסוח זה מתועד אצל חלק משמעותי מהתורמים שהפכו לאבות מאוחר יותר.
העיקר
תורם זרע אינו משאב ביולוגי אנונימי. הוא אדם עם היסטוריה, מניעים וחוויה רגשית שנמשכת אחרי מעשה התרומה. ההכרה במורכבות זו אינה סיבה להימנע מתרומה. זוהי סיבה לגשת אליה במודעות רבה יותר.