'אהבה היא תגובה כימית' הוא קלישאה שמסתברת כנכונה. רק שהיא מורכבת יותר ממה שנראה — ישנן מספר מערכות נוירוכימיות מקבילות שמשתנות עם הזמן, מתערבות זו בזו ולעיתים מתנגשות.
שלב 1: תשוקה (Lust)
מונע על ידי הורמוני מין: טסטוסטרון ואסטרוגנים. שלב זה מוטיבציוני — הוא מכוון את תשומת הלב לעבר שותפים פוטנציאליים מבלי להעדיף ספציפי. אבולוציונית: פיזור מרבי של חומר גנטי.
שלב 2: משיכה (Attraction)
כאן הדופמין נכנס לתמונה. מערכת הדופמין של המוח — בפרט מערכת התגמול (Nucleus accumbens, האזור הטגמנטלי הגחוני) — מופעלת על ידי המחשבה על האדם האהוב או נוכחותו. זוהי בדיוק אותה המערכת המופעלת על ידי חומרים ממכרים.
ראיה מחקרית: הלן פישר ועמיתיה הראו ב-2005, במחקר fMRI, שנבדקים 'טריים באהבה' שהסתכלו על תמונות שותפם הציגו הפעלה חזקה בגרעין הזנב ובאזור הטגמנטלי הגחוני — אזורים עשירים בדופמין הקשורים למוטיבציה ולציפייה לתגמול. אותם אזורים מופעלים עם צריכת קוקאין.
במקביל, הסרוטונין יורד בהתאהבות מוקדמת. רמות סרוטונין נמוכות אופייניות להפרעה אובססיבית-קומפולסיבית — מה שמסביר מדוע מאוהבים חדשים חושבים באובססיביות על שותפם.
שלב 3: קשר (Attachment)
מונע על ידי אוקסיטוצין וואזופרסין. שלב זה מתפתח לאורך זמן ואחראי על תחושת הקשר העמוק, האמון והמחויבות לטווח ארוך.
אוקסיטוצין מיוצר בהיפותלמוס ומשתחרר עם מגע פיזי, מין, לידה והנקה. הוא מחזק קשר, אמון ולכידות חברתית.
אך אוקסיטוצין אינו פשוט 'הורמון האהבה':
ואזופרסין דומה מבחינה מבנית לאוקסיטוצין, אך השפעותיו שונות — במיוחד אצל גברים. מחקרים על עכבר השדה (אחד היונקים המונוגמיים הנדירים) הראו שצפיפות קולטן הואזופרסין ב-Nucleus accumbens קובעת אם זכר הוא מונוגמי או פרומיסקואוס.
מחקרים בבני אדם: גברים עם גרסה מסוימת של גן קולטן הואזופרסין (RS3 334 בגן AVPR1A) מראים איכות יחסים נמוכה יותר, שיעורי גירושין גבוהים יותר והתנהגויות קשר פחותות — לפי מחקר שוודי משנת 2008 עם 500 זוגות. האפקט אמיתי, אך מסביר רק חלק קטן מהשונות.
אהבה חדשה ואהבה ממושכת משתמשות באזורי מוח שונים. ההתאהבות המוקדמת שולטת במערכת התגמול הדופמינרגית. אצל זוגות ותיקים, תמונות השותף מפעילות יותר אזורים הקשורים לשליטה בכאב, לרוגע ולזהות משותפת — ה-VTA נשאר פעיל, אך אופן ההפעלה משתנה.
MAPASGEN — mapasgen.com