בפפירוס ברלינאי המתוארך לכ-1350 לפנה"ס, מופיעה הוראה. אישה שרצתה לדעת אם היא בהריון התבקשה להשתין על גרגרי חיטה ושעורה מספר ימים ברציפות. אם החיטה נבטה ראשונה — ציפו לילדה. אם השעורה — לבן. אם שום דבר לא נבט — אין הריון.
נשמע כמו אמונה תפלה. אך ב-1963 קבוצת חוקרים אמריקאים החליטה לבדוק זאת ניסויית. התוצאה הייתה מפתיעה: בכ-70% מהמקרים הבדיקה עבדה — שתן של נשים בהריון אכן עורר נביטה של הדגנים, ושתן של נשים שאינן בהריון לא. קביעת מין התינוק לפי סוג הגרגר נכשלה, אך עצם ההריון זוהה בדיוק שהיה מקנא בו כמה בדיקות מסחריות של אמצע המאה ה-20.
המנגנון פשוט: שתן של אישה בהריון מכיל רמות גבוהות של אסטרוגנים. הורמונים אלה מעוררים צמיחת צמחים. המצרים לא ידעו את המילה "אסטרוגן" ולא היה להם מושג מהורמונים — אך הם תצפו בתופעה באופן מספיק שיטתי כדי להפוך אותה לפרוטוקול אבחוני.
המילה הורמון מגיעה מהיוונית hormao — "אני מניע, אני מעורר". הורמונים הם מולקולות שליחות: הם מיוצרים במקום אחד, נוסעים בדם ומעוררים תגובות במקום אחר לחלוטין. הורמון הוא פקודה ממרחק.
יותר מ-50 הורמונים שונים זורמים בגופכם כרגע. הם מווסתים כמעט הכל:
כל זאת אינו אופי ואינו חולשת רצון. זוהי כימיה.
קורטיזול הוא הורמון האדרנלין העיקרי המופרש בתגובה ללחץ — ולהתעוררות. בתנאים רגילים, שיאו מגיע ב-30-45 הדקות הראשונות לאחר הקימה. זוהי תגובת ההתעוררות של הקורטיזול — היא ממש מפעילה את המוח: משפרת ריכוז, מגייסת גלוקוז ומכינה את הגוף ליום.
הבעיה מתעוררת כאשר הקורטיזול מאבד את הקצב היומי שלו. בלחץ כרוני, שיא הבוקר נשטח — אתם מתעוררים רגועים — בעוד הרמה הערבית נשארת גבוהה ושינה הופכת קשה. זאת אינה עייפות בלבד. זהו אות שמערכת הוויסות איבדה שיווי משקל.
עובדה היסטורית: ב-1936 ערך הפיזיולוג ההונגרי-קנדי הנס סליה סדרת ניסויים שהפכו את הרפואה. הוא גילה שחולדות שנחשפו לגורמי לחץ שונים לחלוטין — קור, רעלים, פציעות — הציגו כולן את אותה קבוצה של תגובות פיזיולוגיות. הוא כינה זאת "תסמונת ההסתגלות הכללית" ומאוחר יותר הנהיג את המילה "לחץ" במובן שבו אנו משתמשים בה היום.
טסטוסטרון מיוצר אצל בני שני המינים — רק בכמויות שונות. הוא משפיע על מסת השריר, צפיפות העצם, רמות האנרגיה, יכולת הריכוז והמוטיבציה בכלל. מחסור בו — אצל אנשים מכל מין — מתבטא לא רק בירידה בחשק המיני, אלא גם באדישות, ירידה בחדות קוגניטיבית ועייפות כרונית בלתי מוסברת.
אסטרוגנים — קבוצת הורמונים (אסטרדיול, אסטרון, אסטריול) — נחשבים בטעות לבלעדיים ל"נשיות". אצל גברים, אסטרדיול חיוני לבריאות העצמות, לתפקוד מוחי תקין ובין היתר לחשק המיני. מחסור בו אצל גברים הוא בעייתי לא פחות מעודף שלו.
האסטרוגנים היו במרכז הבדיקה המצרית. ריכוזם בשתן של אישה בהריון עולה על הנורמה פי כמה — וזאת הסיבה היחידה שמדוע שיטת החיטה עבדה.
בחומר PRO: רשימת תיוג של חמישה מדדים הורמונליים בסיסיים עם ערכים אופטימליים (לא ה"נורמות" המעבדתיות), טבלת התייחסות תסמין-הורמון ורשימת שאלות לשאול בביקור הרפואי הבא.
ב-Premium: ציר HPG — כיצד לחץ חוסם את החשק המיני ברמה המולקולרית ומדוע תרופות נוגדות דיכאון עלולות להחמיר את הבעיה שאמורות לפתור.
MAPASGEN — הפודקאסט על גנטיקה שכבר משנה את חייכם.