כאשר ב-2017 פתחו השלטונות ההולנדיים בחקירה נגד רופא הפוריות יאן קרבאט, תגובת הציבור הראשונה הייתה תדהמה: כיצד יכול רופא להפוך בסתר לאביהם הביולוגי של כמעט 200 ילדים? אך מאחורי שאלה זו הסתתרה שאלה אחרת — מטרידה הרבה יותר. קרבאט לא רק הפר את החוק. הוא השיק ניסוי גנטי בקנה מידה רחב, שתוצאותיו הרפואה מפענחת עד היום.
ההורים בחרו את קרבאט בשל מראהו והשכלתו. הוא היה גבוה, בלונד, בעל תואר רופא — גלגול של מה שלקוחות מרפאות פוריות נוהגים לכנות "גנים טובים". זה נראה כמו ערובה. התברר שהייתה זו מלכודת.
המראה הוא רק הבית-קפה של הגנום. מאחוריו מסתתרים אלפי גרסאות DNA שאינן נראות לעין בלתי מזויינת. אצל קרבאט אותרה מוטציה בגן TP53 — אחד הגנים הנחקרים ביותר ובעת ובעונה אחת המסוכנים ביותר בתחום האונקולוגיה.
הגן TP53 מקודד את החלבון p53, שהביולוגים מכנים אותו "שומר הגנום" — וזה אינו הגזמה. בכל שנייה מתרחשות בגופכם מאות אלפי חלוקות תאים. בכל חלוקה קיים סיכוי לשגיאה בהעתקת ה-DNA. תפקיד p53 הוא לאתר תא פגוע ולאלץ אותו לתקן את עצמו, או להפעיל אפופטוזיס — מוות תאי מבוקר.
כאשר TP53 עובר מוטציה, שליטה זו נחלשת. לכן מוטציות בגן זה מתגלות בכ-50% מכלל הגידולים הממאירים בבני אדם. התסמונת הנגרמת ממוטציה תורשתית ב-TP53 נושאת את שמם של שני מדענים — לי ופראומני, שתיארו אותה ב-1969. אצל נשאי תסמונת זו ההסתברות לפתח סרטן במהלך החיים עולה על 90%.
עובדה מעניינת: אצל פילים מאובחן סרטן בתדירות נמוכה פי 20 בערך מאשר אצל בני אדם — למרות שתאיהם מתחלקים הרבה יותר זמן וגופם גדול לאין שיעור. הפתרון פשוט: לפיל אין שתי עותקות עובדות של TP53 כמו לבן אדם, אלא כעשרים. גילוי זה, שפורסם ב-2015 בכתב העת JAMA, שינה את הבנת אופן פעולת ההגנה מפני סרטן ברמה המולקולרית.
מוטציות מסוכנות רבות הן רצסיביות. פירוש הדבר: כדי שמחלה תתבטא, הילד חייב לקבל את העותק ה"שבור" של הגן משני ההורים. אם בן/בת הזוג שלכם נושא/ת את אותה מוטציה, ההסתברות שהילד יירש את שתי הגרסאות ה"שבורות" היא 25%.
במקרה של קרבאט, היקף המצב יצר את אותה בעיה באופן מלאכותי: כמעט 200 ילדים שנולדו מתורם אחד הגדילו בצורה חדה את ההסתברות שנשאי אותה מוטציה ייפגשו — וכבני זוג. בהולנד תרחיש זה כבר הפך למציאות משפטית ורפואית.
סיפורו של קרבאט אינו יוצא דופן. הוא סימפטום של כשל מערכתי בוויסות התרומה. ברוב מדינות העולם, עד תחילת שנות ה-2010, כלל פרוטוקול סינון התורמים הסטנדרטי בדיקת דם, בדיקה רפואית ובדיקות זיהומים בסיסיות. סינון גנטי לא היה חובה.
המצב החל להשתנות רק עם הוזלת הרצף הגנומי. כיום, רצף גנומי מלא עולה פי עשרות פחות מאשר בשנת 2000. אך הסטנדרטים הרגולטוריים משתנים לאט יותר מהטכנולוגיה.
אם אתם מתכננים להשתמש בחומר גנטי של תורם — או שאתם כבר תורמים, או שנולדתם מתורם — הנה שלושה דברים שכדאי להבין:
בחומר בתשלום אנו בוחנים: כיצד פועל סינון גנטי מורחב של תורמים כיום, אילו בדיקות נחוצות באמת ומדוע 90% מהמרפאות חוסכות בהן; מה אומרת הביואתיקה על זכות הילדים לדעת על סיכונים תורשתיים.
MAPASGEN — הפודקאסט על גנטיקה שכבר משנה את חייכם.