גיל המעבר בגיל שלושים אינו מטאפורה ואינו הגזמה. POI פוגעת בכאחת ממאה נשים מתחת לגיל ארבעים ובאחת מאלף מתחת לגיל שלושים. מה קורה, מדוע — ומה ניתן לעשות.
ב-1942 תיאר הגינקולוג האמריקאי פולר אולברייט תופעה שאותה כינה אז 'גיל מעבר מוקדם'. נשים צעירות — חלקן עדיין מתחת לגיל שלושים — הציגו תמונה הורמונלית האופיינית לקלימקס: FSH גבוה, אסטרוגן נמוך, הפסקת מחזור. טבע התופעה נשאר תעלומה זמן רב.
כיום אנחנו יודעים הרבה יותר. המונח 'גיל מעבר מוקדם' הוחלף בפרקטיקה הרפואית ב'אי-ספיקה שחלתית מוקדמת' (POI) — וזו אינה רק שינוי שמות. גיל המעבר הוא בלתי הפיך. POI אינה כך, לפחות לא תמיד. עד עשרה אחוז מהנשים עם אבחנת POI מתעברות באופן ספונטני, ללא טיפול.
POI היא הפחתה או הפסקה של תפקוד השחלות בנשים מתחת לגיל ארבעים. האבחנה נקבעת על שלושה קריטריונים:
ברוב המקרים — כ-90% — הסיבה ל-POI נשארת לא ידועה. בין הסיבות הידועות:
טיפול הורמונלי חלופי (HRT) הוא אבן הפינה של ניהול POI. המטרה היא לפצות על מחסור באסטרוגן ופרוגסטרון, להגן על עצמות, לב ומערכת העצבים. תרופות סטנדרטיות מכילות אסטרדיול (בעדיפות נתיב טרנסדרמלי) ופרוגסטרון מיקרוניזד. IVF עם ביציות תורמות ב-POI הוא אחד מהתרחישים המוצלחים ביותר ברפואה הרבייתית: השחלות אינן מעורבות, הרחם תפקודי, ושיעורי ההשרשה עם ביציות תורמות גבוהים. עד עשרה אחוז מהנשים עם POI מתעברות באופן ספונטני.
POI אינה גיל מעבר, אם כי דומה לה הורמונלית. זהו מצב עם סיבות הטרוגניות, מהלך בלתי צפוי ואפשרויות טיפוליות אמיתיות. HRT מגן על הבריאות. IVF עם תרומת ביציות פותח את הדרך להריון עבור רוב הנשים עם POI. הריונות ספונטניים מתרחשים. ולמרות שהאבחנה שוברת ציפיות, היא אינה סוגרת את הדלת לאמהות — היא משנה את הדרך אליה.