במחזור טבעי, עשרות זקיקים מתחילים לגדול בו-זמנית כל חודש. הגוף בוחר רק אחד — הדומיננטי — והשאר מתנוונים. זה לא בזבוז: ביצית בשלה אחת לחודש מספיקה לחלוטין כשהכל עובד.
IVF פועל לפי היגיון שונה. הדרך משאיבת ביציות להעברת עובר כוללת מספר שלבים, ובכל אחד ביציות 'אובדות': לא כולן בשלות, לא כולן מופרות, לא כל העוברים שורדים לבלסטוציסט. ככל שיש יותר ביציות בהתחלה — כך גדולים הסיכויים שלפחות עובר אחד טוב יגיע להעברה.
הגירוי 'מציל' זקיקים שבמחזור טבעי היו מתנוונים. הוא לא יוצר ביציות חדשות ולא 'לווה' אותן מהעתיד — הוא פשוט משתמש במה שכבר היה בשחלות אך היה נדון לאיבוד.
הבסיס של הגירוי הם גונדוטרופינים — תכשירים הורמונליים המכילים FSH (הורמון מגרה-זקיקים), אותו הורמון שיותרת-המוח מייצרת במחזור טבעי. בגירוי הוא ניתן מבחוץ ובכמויות גדולות בהרבה, כדי ל'שכנע' את השחלות לפתח מספר זקיקים ולא אחד.
במקביל מוסיפים בדרך כלל אגוניסט או אנטגוניסט של GnRH. תפקידו: למנוע עלייה מוקדמת של LH שבמחזור טבעי תגרום לביוץ. ללא שליטה זו, הביציות עלולות לצאת מעצמן לפני השאיבה. המינונים והתרופות הספציפיות מותאמים אישית.
כל יומיים-שלושה בערך במהלך הגירוי מבוצע אולטרסאונד מעקב. הרופא סופר זקיקים ומודד את קוטרם. המטרה היא לעקוב אחר תגובת השחלות ולהתאים את המינון במידת הצורך. הרגע האופטימלי לשאיבה הוא כשמספיק זקיקים הגיעו לקוטר 18–20 מ"מ. בנוסף נלקחת בדיקת דם לאסטרדיול.
כשהזקיקים מוכנים, ניתנת זריקת 'טריגר' — היא מפעילה את ההבשלה הסופית של הביצית. בלעדיה הביצית לא משלימה מיוזה ואינה מוכנה להפריה. הטריגר הקלאסי הוא HCG. החלופה היא אגוניסט GnRH, בשימוש עם סיכון גבוה ל-OHSS.
מה שאינו ניתן לשינוי: השאיבה חייבת להתרחש בדיוק 36 שעות אחרי הטריגר. לא 'בערך' — בדיוק. כי בסביבות 38–40 שעות אחרי הטריגר מתחיל ביוץ ספונטני.
גירוי הוא התערבות הורמונלית משמעותית, והתגובה אישית. נפיחות ואי-נוחות בבטן — כמעט אוניברסליות. השחלות גדלות משמעותית וזה מורגש. שינויי מצב רוח, עצבנות, בכייניות — תוצאה של רמות אסטרוגן גבוהות. זו לא 'עצבנות'. זו פיזיולוגיה.
מה לא תקין ומחייב פנייה מיידית לרופא: כאב בטן חזק ופתאומי, הגדלת נפח הבטן באופן ניכר, קוצר נשימה פתאומי, ירידה משמעותית במתן שתן. אלה עשויים להיות סימני OHSS חמורה.
גירוי הוא תהליך מורכב מבחינה טכנית אך מבוסס היטב. קליניקות ברחבי העולם מבצעות אותו יום-יום. אי-הנוחות אינה סימן לכך שמשהו השתבש — היא תגובה צפויה לפרוטוקול אינטנסיבי פיזיולוגית. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות בשלב זה: לעקוב אחר ההוראות במדויק (במיוחד עיתוי הטריגר), לא לדלג על ביקורי המעקב, ולדווח לרופא על כל תסמין חריג.
AMH (הורמון אנטי-מולריאני) — מדד לרזרבה השחלתית. AMH גבוה מנבא תגובה טובה אך גם מגדיל סיכון ל-OHSS.
בלסטוציסט — עובר ביום 5–6 של ההתפתחות. שלב אופטימלי להעברה או הקפאה.
גונדוטרופינים — תכשירים הורמונליים FSH ו/או LH המוזרקים תת-עורית לגירוי גדילת זקיקים.
OHSS (תסמונת גירוי-יתר שחלתי) — תגובה שחלתית מוגזמת לטיפול הורמונלי של גירוי.
טריגר — זריקת HCG או אגוניסט GnRH המפעילה את ההבשלה הסופית של הביציות. השאיבה מתבצעת בדיוק 36 שעות לאחר מכן.
Freeze-all — אסטרטגיה של הקפאת כל העוברים ללא העברה טרייה. משמשת עם סיכון גבוה ל-OHSS.
.אלפי אנשים כבר בונים משפחות בתנאים שלהם
עיין בפרופילים