למצוא שותף להורות במדינה אחרת — אפשרי. לארגן הכל משפטית כך ששני ההורים יהיו בעלי זכויות על הילד — מורכב יותר. הנה מה שצריך לחשוב עליו לפני ההתעברות.
פלטפורמות להורות משותפת לא מכירות גבולות. אדם מלונדון מוצא שותף מברלין. אישה מתל אביב מגיעה להסכמה עם גבר מאמסטרדם. גבר מפריז ואישה מורשה מחליטים לגדל ילד יחד תוך מגורים במדינות שונות. זה קורה — ובתדירות הולכת וגוברת.
הבעיה היא שהמערכת המשפטית לא עמדה בקצב המציאות הזו. ילד שנולד מהורות משותפת בינלאומית נמצא בהכרח בצומת של לפחות שתי מערכות משפטיות — וצומת זה עלול ליצור קונפליקטים חמורים.
Lex patriae: במדינות מסוימות — גרמניה, איטליה — המעמד המשפטי נקבע לפי חוק מדינת האזרחות. Lex domicilii: במדינות אחרות — בריטניה, ארה"ב — הגורם המכריע הוא מקום המגורים הקבוע. מדינת לידת הילד: המדינה שבה נולד הילד קובעת את המעמד המשפטי הראשוני.
קביעת הורות. אזרחות הילד — ילד להורים עם אזרחויות שונות עשוי להיות זכאי לאזרחות כפולה. מקום מגורים ומשמורת בינלאומית — נסיעות בינלאומיות עם ילד ללא הסכמת ההורה השני עלולות להיחשב לחטיפה לפי אמנת האג 1980. מזונות. ירושה.
הורות משותפת בינלאומית היא מציאות של זמננו. היא אפשרית, מתורגלת, ולעתים קרובות עובדת היטב. אבל היא דורשת הכנה משפטית גדולה בהרבה מהורות משותפת מקומית. ככל שהכנה זו מתחילה מוקדם יותר — כך טוב יותר.